היא ישבה על ספה ובכתה. לא ידעה מי האישה שלובשת את הבגדים שלה. המחזור שלה התחיל לשחק, היא הלכה לרופא שהציע לה כדורי “Happy Happy”. היא סירבה.
ענת לב אדלר, עיתונאית שלושים ושמונה שנה בידיעות אחרונות, סופרת, יוצרת של מופע הבמה “תגבירו את המזגן אני בוערת” – הלכה לכתוב. וגילתה שמה שנראה כמו התפרקות היה בעצם הדבר הכי חשוב שקרה לה. זה היה בשנת 2017 . אז עוד לא דיברו על גיל המעבר וקראו לו “גיל הבלות”. אז עוד שלחו נשים הביתה עם כדורים במקום עם תשובות.
מאז חלפו שנים. ענת לא הפסיקה לדבר, לכתוב, להופיע על במות ולשאול שאלות שאחרות פחדו לשאול. בפרק הזה היא מגיעה לבית הספר לקארמה טובה ומביאה איתה את מה שצברה – על הגוף שמשתנה בלי לבקש רשות, על הבשלות שמגיעה דווקא אחרי שהאסטרוגן הולך, על כתיבה בתור חבל הצלה, על כסף שחייב להיות שלך ולא “שלנו”, ועל השאלה שכל אישה שואלת בלחש – איך מתבגרים טוב ולא רק מזדקנים?
שאלות שהפרק עונה עליהן:
- מה קורה לאישה כשהגוף משתנה אבל אף אחד לא הסביר לה מה עובר עליה?
- למה גיל המעבר הוא לא הסוף אלא הפתיחה של הגרסה הכי בשלה שלך?
- מה עושים עם הבכי, הבלבול, ותחושת “מי האישה הזאת שלובשת את הבגדים שלי”?
- למה “המשכורת שלי הולכת למטפלת” הוא המשפט המסוכן ביותר שאישה יכולה לחשוב?
- מה ההבדל בין אישה שיש לה כסף משלה לאישה שיש לה כסף שלהם – ולמה זה קריטי כשמגיעים לגירושין?
- כתיבה כתרפיה — האם כל אישה יכולה לעשות את זה, גם בלי שום אספירציות לספר?
- איך נראית זקנה יפה ולמה כדאי לנו להפסיק לפחד ממנה ולהתחיל לצפות לה?
יש שיחות שאת יוצאת מהן אחרת ממה שנכנסת אליהן. הפרק הזה הוא אחד מהם. ענת לב אדלר לא מביאה נחמה זולה ולא מבטיחה שהכל יהיה קל -מהיא מביאה אמת, ניסיון, והוכחה חיה שיש משהו טוב מאוד שמחכה בצד השני. תלחצי פליי. בשביל עצמך. ובשביל הגרסה שלך שעוד לא יודעת שהיא מגיעה.
___
דרגו אותנו באפליקציית הפודקאסט האהובה עליכם: לדירוג עכשיו >>
לחצו כאן לקבוצת הפייסבוק בית ספר לקארמה טובה.