הפעם בפרק 94 בבית הספר לקארמה טובה : שיקיטה גה- ניי, גמאיין, וואבי סאבי, אובייטורי, קאיזן, קימצ'וגי, קינמור…לא, אלו הן לא מנות בתפריט מסעדה יפנית, אלא תובנות משנות חיים הנעוצות בתרבות ובמנטליות היפנית.
תובנות אלו דוגלות בהבנה שכלום לא באמת נמצא בשליטתנו, איפוק וכבוד עצמי יחלצו אותנו ממשברים, פגמים יכולים להיות דבר ייחודי ויפה, ודווקא ההסכמה לאבד שליטה עשויה להעניק לנו תעצומות נפש אשר יסייעו לנו לצלוח כל משבר.
בדיוק כמו שקרה לקארן שהתגרשה מעודד לאחר 35 שנות נישואים, והחליטה לנהל את כל אסטרטגיית הגירושין שלה דרך תפיסות חיים אלו אותן למדה בילדותה מהסבא היפני שלה.
בפרק זה עניתי על השאלות הבאות:
- あ כיצד משחררים את הצורך בשליטה, ומוצאים שקט וכיוון לצעוד בו?
- あ האם אובדן שליטה הוא דבר כל כך נורא?
- あ איך לא מאפשרים לכאוס לנהל אותנו?
- あ יש דבר כזה התפרצות זעם בריאה? או: איפה ניתן, באופן חוקי, לכלות את זעמכם על ידי ניפוץ חפצים שבירים באמצעות פטיש או אלה?
- あ איך שומרים על קור רוח של סמוראי כשעולמך מתמוטט?
- あ מדוע חשוב בהליך הגירושים מלבד השמירה על כבודנו – לשמור גם על כבודו של הגרוש/ה לעתיד?
- あ כיצד התגובה שלנו מייצרת את הקארמה שלנו?
- あ איך ניתן לבנות מערכות יחסים דווקא דרך אהבת הפגמים?
- あ הכול זהב, או: איך יתכן שהפגמים שלנו לא הופכים אותנו לפגומים?
- あ האם הדשא של השכן באמת תמיד ירוק יותר? למה עדיף להתמקד רק בדשא שלנו?
- あ בייבי סטפס: כיצד דווקא דרך מלחמת עולם למדנו על צעדים קטנים לשיפור עצמי גדול?
- あ ולסיכום: כיצד הכרת תודה וסדר אנרגטי בחפצים ובאנשים שסביבנו יובילו אותנו לשמחה ואיכות חיים?
דרגו אותנו באפליקציית הפודקאסט האהובה עליכם: לדירוג עכשיו >>
לחצו כאן לקבוצת הפייסבוק בית ספר לקארמה טובה.
