את פרק 119 של הפודקאסט "בית הספר לקארמה טובה" אני רוצה להקדיש למשפחות הרבות שאיבדו את יקיריהן בתקופה האיומה שאנו עוברים, ואני מקווה שהפרק יצליח להאיר ולו אור עמום בתוך החושך הגדול.
בפרק, אירחתי את ליבנת ניזרי המדהימה, אמא לארבע בנות, אשת קריירה מצליחה וכותבת הספר "קוביות משחק". בערב שגרתי למדיי בשנת 2014, בו נסעה עם בנותיה ברכבה בחזרה הביתה, עברה ליבנת תאונת דרכים איומה בה שתי בנותיה נפצעו באורח קשה, ולבסוף איבדה את בתה האהובה יובל אשר הייתה בת 11 שנים ושלושה חודשים.
על אף האסון הנורא שפקד אותה, לבנת הצליחה לראות את העתיד ולבחור בחיים עבורה ועבור משפחתה, תוך שמאמינה בלב שלם שבמותה של יובל היא ציוותה להם את החיים. ליבנת החליטה שבנותיה ימשיכו בחיים בדיוק מהנקודה בה חייה של יובל נפסקו, ובכך שינתה את הפוקוס המשפחתי ממי שאיננה ולא תחזור, למי שקיים ועליו להמשיך לחיות.
במקביל לעבודתה, ליבנת עובדת עם משפחות שחוו את הנורא מכל, תוך שמספקת להן כלים חדשים לניהול החיים, בכדי לאפשר להן לחזור לחיות על אף השבר הגדול.
בין היתר, ליבנת ואני דיברנו על:
- מה כוחן של המילים "יהיה בסדר"?
- מדוע חשוב כל כך להסיר מעצמנו אשמה?
- האם ניתן לבחור כיצד לפעול לאחר אובדן?
- כיצד דפוסי התמודדות מהעבר יכולים לסייע לנו?
- האם ניתן להמשיך את החיים מהמקום בו הם הופסקו?
- מדוע חשוב להיאחז בהבהובי אורות?
- כיצד הסובבים יכולים לסייע בהתמודדות עם שבר כה גדול?
- האם ניתן לייצר הווה נסבל בנסיבות כל כך איומות?
- איך ניתן לחפש ולמצוא סיבות לקום בבוקר?
- האם "מותר" להתפרק ליד הילדים?
- ולסיכום- מדוע כה חשוב לזכור שהחיים הם מתנה?
דרגו אותנו באפליקציית הפודקאסט האהובה עליכם: לדירוג עכשיו >>
לחצו כאן לקבוצת הפייסבוק בית ספר לקארמה טובה.
